החלטה בתיק בש"פ 8746/04

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י. עמית) בו הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

2.        כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אליקים) בו נאשם במספר רב של עבירות של קבלת דבר במרמה בין השנים 2001-2004. כתב האישום כולל חמישה אישומים. מעשי המירמה המיוחסים לעורר נוגעים לעיסקאות שביצע באמצעות חברות קש עם ספקים שונים לצורך קבלת סחורות בכמויות ובערך רב. תמורת הסחורות ניתנו שיקים דחויים ללא כיסוי או הבטחות למשלוח שיקים שלא מומשו. באמצעות חברות הקש, קיבל העורר את הסחורות בטרם הגיע מועד פרעון השיקים, ואז הפסיק העורר את פעילות החברות וחיסל אותן, ואנשי הקש שפעלו עבורו נעלמו. במעשי המרמה האמורים, קיבל העורר סחורות בשווי של כ-2.6 מליון ש"ח.

3.        עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטתו, קיבל בית המשפט את האבחנה שמתח העורר בין ארבעת סעיפי האישום הראשונים, לבין האישום החמישי, וזאת משום שהמשיבה עצמה שחררה את העורר ביוני 2003 כאשר היה ברשותה מלוא חומר הראיות הרלבנטי בנוגע לארבעה האישומים האמורים. מכך הסיק בית המשפט כי אם בתקופה שבין יולי 2003 לבין אוגוסט 2004, לא ראתה המדינה באישומים אלה כמצמיחים עילת מסוכנות, הרי שאין מקום לטענה כזו כיום. כן קבע בית המשפט כי בעוד שלגבי ארבעת האישומים הראשונים, ישנן ראיות לכאורה, הרי לענין האישום החמישי, אין תשתית ראייתית בעלת עוצמה מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים. עוד הוסיף כי משלא נתבקש מעצר המעורבים האחרים בפרשה נשוא האישום החמישי הגם שחלקם רב מזה של הנאשם, עיקרון השוויון מטה את כף המאזניים לטובת שחרור הנאשם. לכך נצטרף הנימוק כי המשפט עלול להתארך תקופה ארוכה.   לאור כל האמור, החליט בית המשפט כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא בכפוף לתנאים שונים, ובהם הפקדה במזומן או מתן ערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח.

4.        המדינה עררה לבית המשפט המחוזי על ההחלטה לשחרר את העורר. בית המשפט קיבל את הערר והורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר. הוא קבע בהחלטתו כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה לגבי ארבעת האישומים הראשונים. הוא ניתח את הראיות ביחס לאישום החמישי והגיע למסקנה כי די בהן כדי לספק את הדרישה הראייתית לצורך הליך מעצר. אשר לעילת המעצר, קבע בית המשפט כי מסוכנותו של העורר עולה מן האישומים המיוחסים לו ומהעובדה כי מדובר בעבירות "עוקץ" אשר הפכו למכת מדינה והן מעצימות את המסוכנות האמורה. המשקל המצטבר של מכלול העבירות המיוחסות לעורר מצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. עוד הוחלט כי אין מקום לחלופת מעצר משזו עשויה להיות מנוצלת לרעה להמשך ביצוע עבירות בעלות אופי דומה.

5.        בערר שלפנינו טוען העורר כי אין מקום למעצרו עד תום ההליכים. לגבי ארבעת האישומים הראשונים נטען כי אמנם ישנן ראיות לכאורה, אך אין בכך כדי להצביע על קיומה של עילת מעצר. עוד נטען כי טעה בית המשפט המחוזי  כאשר קבע כי העורר הוא שהקים חברות קש או השתמש באנשי קש, וכי הוא שעמד בראש ההיררכיה הפלילית, בעוד הראיות מצביעות על כך שאחרים היו מעורבים בפרשה ונטלו חלק פעיל בחברות. כן מדגיש העורר כי נפגע ערך השוויון מעצם העובדה שהוא עצור ואילו מעורבים אחרים שחלקם רב משלו השתחררו בחלופות מעצר. יתר על כן, אחד המשוחררים ניסה להדיח עדים, לשבש הליכי חקירה ומשפט ואף ניסה לברוח ולצאת מן הארץ וחרף זאת לא נעצר. כן הוא טוען למצב בריאות רופף ומוסיף כי יש לשקול גם את משך זמן המשפט הצפוי, העתיד להימשך זמן רב לאור היקפן ומורכבותן של הראיות שיש להביאן. יש בידו הצעה טובה לחלופת מעצר, והוא עותר לשחררו ולהחילה עליו.

           בא כוח המדינה הודיע לבית המשפט כי טרם נתקבלה החלטה בדבר הגשת כתבי אישום כנגד חשודים אחרים הקשורים במעשי המרמה המיוחסים לעורר. לדבריו, חקירתם של האחרים קשה יותר, ולכן ההחלטה בעניינם משתהה. הוא כופר בטענה כי חלקם של המעורבים האחרים במעשי העבירה דומה לזה של העורר או אף גובר על חלקו, וטוען כי מעורבותו שלו היא המרכזית בכל הפרשות. הוא מצביע על כתב אישום קודם כנגד העורר ואחרים בגין עבירות דומות המתייחסות לשנים 95-97. לדבריו, שילובם של שני כתבי האישום ומשקלן המצטבר של עבירות הרכוש החמורות המיוחסות לעורר מצדיק את מעצרו.

6.        שקלתי את טיעוני הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי יש לאמץ את החלטת הערכאה קמא ולדחות את הערר.

           תנאי קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר מתמלא ביחס לאישומים כולם. אשר לקיומן של ראיות לענין ארבעת האישומים הראשונים, אין מחלוקת בין בעלי הדין. גם בהקשר לאישום החמישי מתקיימת הדרישה הראייתית. בית המשפט המחוזי מצביע על שורה של ראיות המבססות את החשדות כנגד העורר באישום החמישי; בחינת הראיות - שריכוזן מופיע במסמך -  מרכז מטעם התביעה, מאשש את קביעות בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה המספיקות גם לענין אישום זה. המשקל המצטבר של עדות אשת מנשה צפורה, אשר פעל על פי האישום החמישי כאיש קש בידי העורר, שתיקתו של צפורה עצמו בחקירתו, עדויות אנשי הבנק, פקידות החברה, ספקי הסחורות, רואה החשבון ועדויות החוקרים לגבי מה שהתרחש כאשר פשטו על משרד החברה - כל אלה מצביעים, לכאורה, על היותו של מנשה ציפורה איש קש בידי העורר. העדויות מצביעות לכאורה גם על כך שהעורר ואחרים הם שניהלו את עיסקי החברה למעשה. הרקע והנסיבות שקדמו למעורבותו של ציפורה בחברה גם הם אינם מתיישבים עם ההיקף הגדול של הסחורות שהחברה רכשה, ועם יכולתו הכלכלית של ציפורה לסחור בהן, והעורר לא נתן לתמיהות אלה כל הסבר בחקירתו. במשרד החברה נתפסו מסמכים המעידים על פעילות  27 חברות שונות, וביניהן אלה הנכללות בכתב האישום, וכן נמצאו מסמכים שונים השייכים לעורר. במכלול ראיות אלה יש די כדי לספק את הנדרש לצורך הליך המעצר.

7.        מספרם הרב ומשקלם המצטבר של עבירות הרכוש החמורות המיוחסות לעורר בכתב האישום כמו גם היקפם הכספי הגדול של מעשי המרמה אשר נעשו על ידיו כענין שבשיטה לאורך שנים רבות, תוך התארגנות בשיתוף עם גורמים נוספים, כל אלה מעמידים עילת מעצר עד תום ההליכים בעניינו. שיטות פעולתו של העורר טומנות בחובן סיכון מובנה להישנותן, בהינתן נסיבות מתאימות לכך. ביצוען אפשרי גם מתחום מעצר בית באמצעי תקשורת מתוחכמים. העורר נעזר בעבר בגורמים מעורבים נוספים לצורך ביצוע העבירות, וקיים חשש של ממש כי אם ישוחרר הוא עלול לחזור לאותם דפוסי עבירה גם בעתיד. אכן, טמונה מהעורר סכנה לציבור ולבטחון רכושו. התכנון המוקדם, התיחכום, השיטתיות וההיקף הכספי הגדול המאפיין את ביצוע העבירות על  ידו מצביע על היקפה של הסכנה (בש"פ 5431/98, 5571/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פד"י נב(4) 268). יתירה מזו, שחרורו של העורר עלול גם לשבש הליכי משפט מבחינת השפעה על  עדים שטרם העידו, ועל מעורבים נוספים  בארועים נשוא המשפט.

           אשר לטענת בא כוח העורר לענין ההפלייה בין העורר לבין המעורבים האחרים עמו, אכן לא הובהר עד תום מהו הטעם לכך שבעניינם של המעורבים האחרים טרם  נפלה החלטה בענין הגשת אישומים נגדם. מכל מקום, עולה מהאישומים ומחומר הראיות כי העורר הוא בעל המעורבות הדומיננטית והוא הכח המוביל והמנהיג בעסקאות המרמה האמורות. לאור זאת, לא עולה באופן אמיתי דילמה של הפלייה ואי שוויון בין נאשמים שהיתה עשויה לעלות אילו מעורבותם והיקף אחריותם הפלילית היו דומים זה לזה.

8.        שקלתי האם ניתן בנסיבות מקרה זה להשיג את מטרת המעצר בדרך של החלת חלופת מעצר. התשובה הבלתי נמנעת לשאלה זו היא בשלילה. הסיכון הטמון במעשיו של העורר עלול להתממש גם ממקום מעצר הבית בו הוא שוהה.  גם הסיכון לשיבוש הליכים משחרורו  עודנו שריר וקיים הן כלפי עדים והן כלפי מעורבים אחרים שבעניינם טרם גיבשה התביעה את עמדתה בענין נקיטת הליכים פליליים בעניינם.

           בנסיבות אלה, דין הערר להידחות.

           ניתנה היום, י"ח בחשון תשס"ה (2.11.04).

                                                                                        ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: